יש לי שתי חברות יפות ומדהימות, לא סתם יפות, מטופחות להפליא.
איתן אני הולכת הליכה נמרצת בשבת בבוקר בחוף הצוק. הן כל כך יפות שכל גברברי הצוק מעיפים עליהן מבטים עורגים תוך כדי הליכה.
תשאלו, בצדק, למה הן הולכות איתי?
התשובה היא: "קונטרסט".
אם הן לא תהיינה לידי, איך יראו כמה הן יפות?
פעם,
בפרץ של קנאה שאלתי אותן איך הן כל כך יפות והן ענו לי פה אחד "ג…נטיקה".
שמחתי על הגנטיקה הטובה שלהן, פחות שמחתי כאשר באחד מן המפגשים הן הציצו בעפעפיים שלי וקבעו שאני חייבת ניתוח עפעפיים. מיד שלפו מן הנרתיקים המעוצבים כרטיס ביקור של דוקטור א' ואמרו שהן יודעות שהוא עושה עבודה טובה.
יום האישה הבינלאומי - חוג בית שכולו סיפורים
אם הדיוות אומרות, שאני אפקפק?
דוקטור א. הסתכל עלי ושאל בנימה מגחכת וגוערת "את העפעפיים את רוצה לעשות?" והמשיך "את צריכה למתוח את הצוואר, להחביא את הקפלים מאחורי האוזניים, לחתוך בלחי, להזריק שומן מן הבטן או הישבן, להרים את הגבות, לעבות את עצמות הלחיים. להגדיל את השפתיים, להזריק בוטוקס פה ופה ופה וחומצה אלרונית פה ופה ופה".
בקיצור, תוך כדי כך שהוא מועך לי את הפנים לכל הכיוונים הבנתי שיכול להיות שכמו האישה בבדיחה, גם אני לא אכיר את עצמי אחרי הטיפול שלו.
הבעתי קצת חששות והרופא הבטיח לי שמחד אני אשתפר פלאים ומאידך העבודה שלו ממש עדינה, בקושי מרגישים.
על מנת להדגים, פתח בפני שני אלבומים עבי כרס של "לפני" ו"אחרי" והראה לי עשרות תמונות של נשים שעברו את הניתוח אצלו.
ומי היו הכוכבות באלבומים של הפלסטיקאי א'?
ברור!
החברות שלי שהן כל כך יפות בזכות הגנ….טיקה.