תמיד כשמזמינים אותי להופיע בפני קבוצה שיש בה רק נשים, אני יודעת שיהיה פיצוץ.
בנשים יש אנרגיות שמשתחררות לגמרי כאשר אין גברים בסביבה. לפני כשנה הזמינו אותי להופיע לרגל יום האישה הבינלאומי במלון חוף התמרים בעכו.
היו בקהל כמאה וחמישים נשים.
כשהן נכנסו לאולם אפשר היה לראות שהן מוטרפות מהשחרור מהעבודה, מהילדים, מהבעל ומכל מטלות החיים ובא להן לקרוע את העולם.
אז קרענו את העולם ביחד.
הייתה לנו גם עזרה מהשמיים – בקצה הבמה ישב איש הסאונד. בחור צעיר, נראה לגמרי לא רע.
באחד הקטעים אני מספרת שהביאו לי חתן כשהייתי בת חמש עשרה, בסיפור אני מספרת שכדי להיות מוכנה בפני הורי החתן העתידי, לימדו אותי איך לשבת: זקוף – כדי שלא יחשבו שאני חולה, העיניים שמוטות – שלא יחשבו שאני חצופה, והרגליים, כמובן, צריכות להיות סגורות חזק חזק.
זה כל כך התבקש לקחת את הבחור המסכן (והיפיוף) שהיה שם, להושיב אותו על הבמה ולבקש ממנו לשבת זקוף, להוריד את העיניים ולסגור את הרגליים חזק חזק. נו, מה שהלך שם עם סגירת הרגליים. הבחור טען שהוא לא יכול לסגור והנשים נשכבו על הרצפה למראה המאמצים האדירים שלו לשבת בצניעות.