הרצאות קצרות ומעניינות

עדנה קנטי | מספרת סיפורים, פעילות גיבוש ערכית ומלאת הומור או חוג בית מהנה

בהרצאות שלי אני מערבת את הקהל דרך סיפורים קצרים, בדיחות ושאלות.

בהרצאה, כשמדברים את רואה שמולך יושבת חתיכת היסטוריה של אנשים שלא קראו היסטוריה בספרים אלא על גופם.

מעוניינים בהרצאות קצרות ומעניינות לאירוע חברה, וועדי עובדים או חוג בית?

מפיקים אירוע ומחפשים מופע או הרצאה שתהפוך את הערב למצחיק ומרגש?

שריינו תאריך לאירוע כבר עכשיו! 054-6544004 (עדנה) 

הרצאות קצרות – תוכן שהוא גם קליל וגם נוגע!

"אני צריכה משהו ליום המאבק באלימות נגד נשים" אמרה לי רביטל פוקס האחראית על מעמד האישה בעיריית חדרה.

לממונות על מעמד האישה אין בעייה למצוא תוכן ליום האישה או יום האהבה. אפשר להביא  זמרת או  אפשר להביא סטנדאפיסטית שתספר שבעלה הוא כמו אבוקדו, לא בשל, לא בשל, לא בשל ואז נרקב, או שתחקה את הנחירות שלו מול הטלויזיה, שאלה אחלה תכנים בשביל יום האישה.

אבל יש להן בעיה למצוא תוכן ליום חשוב כמו יום המאבק באלימות נגד נשים.

היא שאלה אם יש לי תוכן שהוא גם קליל וגם נוגע הנושא הטעון והרגיש של האלימות שבמקרים היותר טראגיים, גובה חיים של נשים.

הרצאות קצרות – סיפור רציני, דרמטי ודי עצוב, אבל יש בו גם המון הומור!

היא יכולה להביא עדויות של נשים מוכות ומושפלות, אבל בינינו, היא אמרה, מי תבוא לשמוע ערב  של סבל, אם כבר את מתלבשת ומתאפרת, את רוצה לצאת ולהנות.

היא יכולה להביא עובדת סוציאלית או מישהי משירות בתי הסוהר, אבל שוב, היא צריכה משהו שימשוך נשים לצאת מהבית.

סיפרתי לה שאימא שלי לא התחתנה מתוך אהבה כי אבא שלה הפסיד אותה במשחק שש בש לאבא של מי שהיה עתיד להיות בעלה.

בטלפון שמעתי את החיוך שלה שאומר "מצאתי!!!"

אמרתי לה שזה אמנם סיפור רציני, דרמטי ודי עצוב, אבל יש בו גם המון הומור , עם הכאב גם צוחקים. והפיצוי בא בסוף, שהוא סוף מפתיע, מרגיע ומרגש כמו דרמה טורקית במיטבה.

הרצאות קצרות – מספרת סיפורים או סטנדאפיסטית?

היא פרסמה שתגיע "סטנדאפיסטית". יש משהו במילה סטנדאפיסטית שמצליח להוציא אנשים מן הבית. האולם היה מלא בכמאתיים נשים, ביניהם היועצת דאז של ראש הממשלה למעמד האישה, הגברת ורד סוויד, מנכלית ויצו, והמון נשים חדרתיות שהן לא יועצות ולא מנכליות ורק באו לערב כיף.

ברוח היום המיוחד סיפרתי את סיפור הנישואין הכפויים של אימא שלי, סיפרתי על החתן שהביאו לי כשהייתי בת חמש עשרה, סיפרתי על חיים של נשים שלא הייתה להן זכות להחליט על החיים שלהן עד לפני חמישים שנה. באמצע, תוך כדי הסיפורים שאלתי, מול הקהל, אם אפשר להפסיק עם הגורל של הנשים המסכנות של אז ולהגיע לקטע של הצחוקים. רביטל, שהרגישה שהתשלום עבור יום המאבק באלימות נגד נשים כבר נגבה והמסר עבר, סימנה לי בניד ראש שאפשר, ואז התחילה הקרחאנה. מאתיים נשים שכמעט בכו יחד איתי על גורל הנשים שעליהן סיפרתי, התפרקו כמעט בצחוק שכמעט הרעיד את התקרה, כששמעו, למשל, שאני הייתי אלופת הארץ בשחייה בשנת 1984 אף על פי שאני לא יודעת לשחות.

כל הופעה או הרצאה מתחילה עם כמה סיפורים מצחיקים

בכל הופעה, גם אם לא מדובר ביום שמוקדש לאלימות נגד נשים, אני מתחילה את ההופעה בכמה סיפורים מצחיקים, עוברת לסיפורים ה"רציניים ", שמורות בית הספר אומרות עליהם שיש להם "מסר" ושוב חוזרת לסיפורים המצחיקים.

לא פעם, רכזת התרבות שהזמינה אותי, מתרגזת שהפסקתי את רצף הצחוק ודחפתי פתאום סיפור רציני. לא תמיד אני מקשיבה לרכזת, מפני שיחד עם זאת שאנשים רוצים לצחוק, הם רוצים לצאת מהופעה בידיעה שהיה עוד משהו בהופעה, משהו שנגע בהם כמו שנוגע בנו שיר עצוב על סתיו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן