מכירים את הסיפורים על ילדים שמגלים שהם מאומצים דרך פליטת פה של שכנה , רכילות של ילדים בבית הספר? או אולי אפילו דרך פוסט באינטרנט.
אז הסיפור של היום זה משהו כזה.
יום הולדת לסיגל, הלכתי עם חברה טובה לקנות מתנה ליום ההולדת . החברה הטובה ראתה בחנות כובע קש רחב רחב רחב שוליים. עטור בסרט נחמד. מדדה אותו, התפעלה מעצמה, הסתובבה ואמרה שוב ושוב שהיא נראית ממש כמו דוגמנית.
דוגמנית דוגמנית אבל הפלא הזה עולה 119.90 שח. שזה בלשון של בני אדם , 120 שח עבור כובע קש.
התפעלה התפעלה, הסירה מהראש בצער, קנינו מתנה לסיגל והלכנו הביתה.
הרגשתי רע בשבילה והחלטתי בכל זאת לקנות עבורה את הכובע גם במחיר השערורייתי.
לא תאמינו כמה כאבה לי היד שהעביר את כרטיס האשראי וחייבה אותי ב 120 שח. לא נורא חשבתי, החברה שווה את זה.
מי שמכיר יודע שבחנות חצי חינם יש קומה עליונה בה מוכרים מליון דברים לבית. מקררים, צלחות, תחתוני בוקסר, וגם כובעים.
במחלקה של הכובעים היה כובע קש רחב רחב רחב שוליים, עטור בצבע נחמד. במחיר 34.90 מדדתי את הכובע. התפעלתי מעצמי ובעיקר התפעלתי איך גם עם כובע ברבע מחיר אפשר לשים על הראש כובע שיש לו ניחוח של דוגמנות.
קניתי את הכובע תוך שאני מברכת את עצמי שהיה לי השכל לשמור את הקבלה של הכובע השני, כי בטח אחזיר אותו והכאב ביד שהעבירה את כרטיס האשראי תפסיק לכאוב.
אתמול, אחרי שציינו את יום ההולדת של סיגל אמרתי לחברה הטובה שיש לי גם בשבילה מתנה ונתתי לה את הכובע.
היא כמעט התעלפה מנדיבות הלב שלי. חבשה את הכובע כל הערב והרגישה ממש ממש דוגמנית. היא התפעלה מרוחב היד שלי ומהעובדה שלא התקמצנתי והוצאתי 120 שח רק כדי לעשות אותה מאושרת ולתת לה להרגיש כמו דוגמנית.
אז אם היא קוראת את הפוסט הזה, אני מקווה שהיא לא תרגיש רע שהיא לא הבחינה בהבדל. באמת ההבדל העיקרי בין שני הכובעים היה המחיר אבל יכול להיות שהיא תרגיש כמו ילד מאומץ שגילה דרך אגב את דבר האימוץ שלו.