הפרעות קשב וריכוז

לימוד הפרעת קשב וריכוז

אלוהים, תעשה שלא ייגמר הרגע.

זאת המחשבה שעוברת בראשי כאשר אני עומדת מול קהל ומרגישה בכל רמח אברי שהאנשים מתמוגגים, ואני יודעת שאלה הרגעים היותר כייפיים בחיים שלי.

אלוהים, שייגמר כבר הרגע הזה,

זאת המחשבה שעברה בראשי כאשר עמדתי על הבמה של ערוץ הבידוד של עירית הוד השרון בזמן הקורונה, העין הקרה של המצלמה החליפה את הקהל החי.

המספרת אותה מספרת, הסיפורים אותם סיפורים, הפאנצ’ים אותם פאנצ’ים. אבל הפידבק, שהוא אחד התבלינים החשובים מאוד בהופעה של אמן, הפידבק היה חסר. המצלמה לא צחקה, לא התרגשה, לא העירה  הערות ביניים בתגובה לסיפורים. לא הסתכלה בעיניים שמנסות לנחש את המשפט הבא. המצלמה עמדה אדישה לחלוטין לפני הבמאי שהניף ידיים ביאוש בכל פעם שהעיניים שלי עזבו לרגע את המצלמה ונדדו לחפש מבט אנושי על פניהם של אנשי הסאונד מסביב, ורמז לי לחזור ולהסתכל ממש בתוך עין המצלמה.

הפרעות קשב וריכוז - רק 45 דקות...

אלה היו הרגעים ששמחתי שפרק הזמן שהוקצב הוא רק ארבעים וחמש דקות, ולא שעתיים או יותר, כמו שאני מפליגה לעתים כשהקהל ממש בעניין.
חשוב לנו לראות את הקהל החי. כאשר אין אנרגיה שחוזרת אלינו חזרה מאנשים בשר ודם, גוון הקול והאנרגיות משתנים.

אנחנו יצורים חברתיים,
אנחנו מאבדים את האנרגיה ואולי אפילו את הרצון להמשיך בהופעה כאשר אנחנו מבחינים בקהל בעיניים נעצמות מעל סנטרים שמוטים, אלו הרגעים בהם יש הפרעות קשב וריכוז.

זו אחת הסיבות שבגללן אני לא כל כך שמחה להופיע בבתי מלון בשעה תשע וחצי בערב. האורחים שמתיישבים מולי עברו יום שלם ומפרך, ארוחת בוקר של מלכים. בריכה, סאונה, מסאג’ים. שיעורי יוגה ופילאטיס ועכשיו עכשיו, הם יושבים מולי אחרי ארוחת ערב שכללה בופה משובח ומפנק וכל כך טעים עד כדי כך שהם היו צריכים לפתוח עוד כפתור במכנסיים.

הם הגיעו להופעה מפני שזה עוד דבר שהמלון סיפק והם שילמו עבורו, אז שיפסידו?

לימוד הפרעות קשב וריכוז - קהל שלא מסוגל להקשיב

בגלל היום המפרך ועמוס האוכל, הם יושבים לפני כשהקשב והריכוז מהם והלאה. העיניים שלהם נעצמות, קשה להם לתפוס את נפתולי העלילה בסיפור או את הדקויות של ההומור, והם קמים, אחד אחד ולא באין רואה, מפלסים את דרכם לאורך הכיסאות ויוצאים מן האולם.
קהל, שיוצא מן האולם באמצע ההופעה  מפני שהוא לא מסוגל להקשיב, גורם לאמן לאבד באחת את הכושר והריכוז שלו ושואב ממנו את האנרגיות.

אני עצמי התארחתי במלון יערות הכרמל כחלק מן התשלום עבור הופעות קודמות, וראיתי כמה קשה לי לשבת מרוכזת אחרי היום המפרך עליו סיפרתי קודם. אמרתי לעצמי שכל מה שאני צריכה כדי לחזור ולהקשיב למרצה המרתק, הוא חמש דקות של עצימת עיניים.
אם הייתי באמבטיה הייתי צועקת “אאוריקה”. הרגשתי שגיליתי את הסוד לאושר על הבמה.
הבנתי מה קרה! כמו שבלימוד הפרעות קשב וריכוז מדברים על איך להתמודד עם התסכול של לא להצליח ולא לעמוד בקצב! גם הקהל שלי פשוט לא עמד בקצב!

הפרעות קשב וריכוז - קהל שלא מסוגל להקשיב

מאז, בכל פעם, כאשר אני עולה על הבמה של מלון יערות הכרמל, אני מודיעה לקהל שאני מבינה את המצוקה שלהם, יודעת שהם עייפים מאוד ויודעת שיחד עם זאת הם לא רוצים להפסיד את ההופעה.

אני מרשה להם, מעל הבמה הגדולה, לעצום עיניים, “אפילו אתה בשורה השנייה”, להירדם חמש או עשר דקות, להחזיר לעצמם את הכוחות שלקחו הברכה, הג’קוזי והאוכל המשובח, ואז להתעורר חזרה ולהיות איתי עד סוף ההופעה.
אני מבטיחה להם שאני לא אעלב ובכל מקרה אעלב יותר אם יקומו ויצאו ומפצירה בהם להרגיש נוח ולהירדם אפילו מול העיניים שלי, ובלבד שהם יהיו איתי בסיפור האחרון על הנשיקה הראשונה שנגמרה בקטסטרופה, כי עד היום כואב לו.

יש כל מיני סיבות שבגללן אנשים לא מקשיבים בהופעות או הרצאות, יש כאלה שמוטרדים מן החיים, הילדים, הפרנסה והבריאות, ושום דבר לא ירכז אותם אל הבמה. יש כאלה שעסוקים בכאב כל שהוא ושום דבר אחר לא יכול לקחת את המקום של הכאב, ויש כאלה, שמבלים במלונות מפנקים והם עייפים מעודף פינוק. במקרים כאלה, אם האמן מוותר בטיפ טיפה על האגו שלו, מבין אותם ומכריז שלא אכפת לו שישנו קצת ובלבד שיחזרו אליו. במקרים כאלה, כולם מרוויחים, גם הקהל וגם האמן.

ויש את הסוג האחרון, אלה שנולדו לא מקשיבים, אף פעם לא הקשיבו ואף פעם לא יקשיבו.  בשבילם צריך פתרונות אחרים שאולי כוללים תואר ברפואה.

השארת תגובה