עדנה קנטי | יום האישה הבינלאומי הופעות או חוג בית לנשים. מספרת סיפורים / סטנדאפיסטית

יום האישה הבינלאומי הופעות: עדנה קנטי מספרת הסיפורים

תמיד כשמזמינים אותי להופיע בפני קבוצה שיש בה רק נשים, אני יודעת שיהיה פיצוץ.
בנשים יש אנרגיות שמשתחררות לגמרי כאשר אין גברים בסביבה. לפני כשנה הזמינו אותי להופיע לרגל יום האישה הבינלאומי במלון חוף התמרים בעכו.
היו בקהל כמאה וחמישים נשים.
כשהן נכנסו לאולם אפשר היה לראות שהן מוטרפות מהשחרור מהעבודה, מהילדים, מהבעל ומכל מטלות החיים ובא להן לקרוע את העולם.
אז קרענו את העולם ביחד.
הייתה לנו גם עזרה מהשמיים – בקצה הבמה ישב איש הסאונד. בחור צעיר, נראה לגמרי לא רע.
באחד הקטעים אני מספרת שהביאו לי חתן כשהייתי בת חמש עשרה, בסיפור אני מספרת שכדי להיות מוכנה בפני הורי החתן העתידי, לימדו אותי איך לשבת: זקוף – כדי שלא יחשבו שאני חולה, העיניים שמוטות – שלא יחשבו שאני חצופה, והרגליים, כמובן, צריכות להיות סגורות חזק חזק.
זה כל כך התבקש לקחת את הבחור המסכן (והיפיוף) שהיה שם, להושיב אותו על הבמה ולבקש ממנו לשבת זקוף, להוריד את העיניים ולסגור את הרגליים חזק חזק. נו, מה שהלך שם עם סגירת הרגליים. הבחור טען שהוא לא יכול לסגור והנשים נשכבו על הרצפה למראה המאמצים האדירים שלו לשבת בצניעות.

יום האישה הבינלאומי הופעות: כמה שצריך

ההופעה נערכה בשלוש אחר הצהריים, מיד אחרי ההופעה הן היו צריכות לצאת עם אוטובוסים לגנים הבאהיים בעכו (כן, לא רק בחיפה יש באהיים).
הנשים לא רצו לקום. הן ביקשו עוד ועוד.
לבסוף,
זה שנולד עם המנטרה “סדר צריך להיות פה” רמז שאם לא אפסיק יהיה לא כל כך טוב.
הן קמו ועלו על האוטובוס, אני מקווה שהן נהנו מהגנים הבהאיים ואני גם אומרת לעצמי שאם היו הרבה אנשים שפחות מסתכלים על הפרוטוקול ועל סדר היום ויותר מסתכלים על ההנאה של הרגע, העולם היה מקום הרבה יותר טוב.

כששואלים אותי כמה זמן אורכת ההופעה, אני עונה מה שאימא שלי הייתה עונה כששאלו אותה כמה קמח צריך להוסיף לתבשיל, “כמה שצריך”.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן