מספרי סיפורים או סטנדאפיסטים?
"את הסטנדאפיסטית?" הם שואלים אותי לפעמים, כשהם רואים אותי נסחבת עם הכיסא ועם המזוודה שבה יושבת מערכת הקול.
למה שלא ישאלו אם אני הסטנדאפיסטית? על הלוח, בכניסה למועדון הקיבוץ או המושב, בחדר המורים או בלובי של המלון, כתוב בפירוש "עדנה קנטי, סטנדאפיסטית".
אני כבר לא תמיד טורחת לתקן ואני אומרת שכן, אני הסטנדאפיסטית שהאחראי או האחראית על התרבות הזמינה על מנת להנעים להם את הזמן.
מספרי סיפורים לאירועים - הופעה של סיפורים
אבל כשאני עולה על הבמה מול האנשים שמחכים לערב הסטנד אפ, אני פותחת ואומרת "ערב טוב, אני עדנה קנטי ואני מספרת סיפורים". מספרת סיפורים ולא סטנדאפיסטית. כי באמת, אני מספרת סיפורים, חלקם אמיתיים, חלקם עברו על יד האמת, סיפורים שאני כתבתי. סיפורים מצחיקים. זה שהסיפורים מצחיקים עד דמעות לא אומר שההופעה היא הופעת סטנד אפ, זו הופעה של סיפורים, שיש להם התחלה, אמצע, עלילה, התפתחות בעלילה ולבסוף הפאנץ הבלתי נמנע.
אני יודעת למה האחראים על התרבות אוהבים לכתוב "סטנדאפיסטית". כי הם יודעים שזה מה שמוכר. סטנד אפ זה עכשיו באופנה. רק בסוף ההופעה הם מבינים שבשונה מסטנד אפ, סיפורים הם חומר שהקהל שומע, מקשיב, מזדהה, מוצא את עצמו בסיפורים ולבסוף זוכר אותם, אפילו שנים אחר כך.
מספרי סיפורים לאירועים - לעבור מסע ביחד
בהופעה של סיפורים הקהל עובר איזה שהוא מסע יחד עם העומד על הבמה. כמו בסטנד אפ, אין חציצה בין הבמה לבין הקהל, לא פעם אני מפנה שאלות אל הקהל. אנשים אוהבים את זה, כמובן, בתנאי שהאמן לא מעליב או פוגע בהם רק כדי לגרוף עוד קצת צחוק. אני מספרת למשל שיש במשפחה שלי שולחן גדול, על השולחן מפת תחרה יפיפיה ועליה? וכאן הקהל נדרש לענות, ותמיד יש מי שיודע או יודעת את התשובה, שעל המפה היפה יש ניילון. כשאני מספרת על הנכדה שלי, אני תמיד שואלת אם יש נכדים לאנשים בקהל ותמיד אני שמחה לראות את המבטים המתמוגגים של אלה שזכו לנכדים.
כאשר אני מספרת על הנשיקה הראשונה שלי, אין אחד בקהל שלא זוכר את שלו, רק ששלי נגמרה בקטסטרופה, עד היום כואב לו. כשאני מספרת שאימא של בעלי לא רצתה אותי כי אני לא מהשבט הלבן לגמרי, תמיד יש מישהו או מישהי שעברו את אותו מסע מעליב, רק כשאני מספרת שבכיתה ד' בבית ספר חב"ד הבנות ישבו בארבעה טורים כאשר הן ממויינות לפי רמת הכינים, רק אז, אני זוכה למבטי אי אמון, לבד מפעם אחת יחידה, שמישהי מחדרה סיפרה לכולם שגם אצלה בבית הספר הפרידו בין הילדים עם הכינים לבין אלה "הנקיים".
מספרי סיפורים לאירועים - להצליח לספר את הסיפורים בבית
אם אתם רוצים לצחוק שעה שלמה ולעבור מפאנץ לפאנץ ובסוף לא בטוח מה תזכרו, כנראה שסטנד אפ ממש תפור עליכם. אם אתם מחפשים לצחוק שעה שלמה, ויחד עם זה לבכות ולהזדהות, ואחרי זה לזכור, ואפילו להצליח לספר את הסיפורים בבית, כנראה שאתם צריכים מספרי סיפורים.
אם יוצאים מהבית, קורים דברים נפלאים!
אני לא יכולה להגיד שהסיפור הזה הוא דבר נפלא, אבל הוא יכול להיות נפלא ובכל מקרה, טוב לדבר עם זרים.
אתמול בבוקר הייתי בחצי חינם, חיפשתי קופה ריקה, שאלתי אם הקופאי אם הוא פנוי והנה התשובה שלו "אני פנוי ביותר מאשר מובן אחד".
נו? שאני לא אדבר איתו ואשאל שאלות עליו ועל המצב שלו?
הוא גר בהוד השרון, מהנדס במקצועו,בן 64, הקורונה פלטה גם אותו אל השממה, את השממה הזאת הוא ממלא בינתיים בעבודה כקופאי בסופר ולדבריו "אני גם מרויח קצת כסף וגם פוגש אנשים".
בגלל שאני נשמה טובה, מיד ביקשתי את הטלפון שלו וצילמתי אותו כדי לפתוח עבורו פינת שידוכים קטנה. עוד קצת שוחחנו והיה ממש נחמד עד שהיגיע לקוחה נוספת, נפרדנו לשלום והלכתי הביתה.
בערב נזכרתי שאני רוצה לפרסם שיש גבר פנוי חמוד ומי האישה שתזכה בו, הסתכלתי על התמונה שלו וראיתי שאני ממש מטומטמת. גם אני פנוייה ביותר ממובן אחד.
במקום לכתוב פוסט שידוכים, התקשרתי אליו, שאלתי אם הוא פנוי. בגלל שהוא מהנדס הוא מיד עשה אחד ועוד אחד והבין מי אני. הצעתי לו לצאת לטייל קצת ברגל ביחד.
זהו, קבענו לטייל קצת היום בערב (בתי קפה הם המקום הכי לא רומנטי בעולם).
המשך יבוא? לא יבוא? כנראה שמחר אספר 🙂
