חטפו לנו את הילדה

עדנה קנטי | מספרת סיפורים, רעיונות לערב גיבוש עובדים או תוכן מקורי ל- ערב צוות לעובדים

חטפו לנו את הילדה והביאו אחרת במקומה.


יום אחד התעוררנו מוקדם בבוקר לרעש של פן. לא היתה לנו ילדה שעושה פן. הילדה שלנו אהבה את השיער הגלי שלה. לקחו לנו את הילדה ושמו במקומה ילדה שעושה פן.


הייתה לנו ילדה חמודה, מסודרת, מנומסת, אוהבת ללמוד אוהבת את המשפחה. כל מה שביקשו ממנה עשתה. כל מה שאמרו לה הסכימה. הילדה המתוקה שלנו היתה באה איתנו לטיולים. יוצאת איתנו לחוף הים. באה ברצון לארועים משפחתיים.


הילדה המתוקה שלנו היתה מתחבקת ומתנשקת ומתפנקת בחיקינו.


אלה שחטפו אותה הם אנשים מאוד מתוחכמים. הם הביאו לנו ילדה שדומה לה בדיוק. רק שהיה לא היא. הילדה שהביאו לנו במקומה היא בדיוק ההפך מהחמודה שלנו.


החדשה מסתגרת כל הזמן בחדר, כשקוראים לה לאכול היא נוהמת “אווווף” כשפותחים את הדלת של החדר שלה לא רואים את הרצפה. הילדה החדשה לא אוהבת להתחבק איתנו. היא לא אוהבת נשיקות. לילדה שלנו היו פנים מאירים. לילדה הזאת יהיו עוד מעט קמטים נוראיים כי היא כל הזמן מעקמת את הפנים. הגבות שלה כל הזמן מחוברת מכעס. השפתיים שלה קפוצות. הילדה שלנו היתה נרדמת בשעה עשר בלילה. החדשה רוצה לצאת לבילויים בשעת חצות.


אבל אנחנו לא דואגים. אנחנו יודעים שהחבורה הזאת שחוטפת את הילדים בגיל העשרה מחזיקה אותם אצלה רק כמה שנים ואחר כך הילד המקורי מוחזר.


זה כבר קרה לנו. את הילדה הראשונה שלנו, שהיום היא בתת 22 חטפו לפני כשמונה שנים. משך ארבע שנים סבלנו מהילדה החליפית הנוראית. כל היום היו בבית צעקות. היא אמרה שאנחנו מגעילים, שאנחנו לא מבינים אותה. שאנחנו זקנים שלא מתקדמים עם העולם. כל יום התגעגענו לההיא שהייתה איתנו קודם. יום אחד היא נסעה לשבועיים ואפילו שהיא הייתה ילדה זרה הלכתי לחכות לה בתחנת האוטובוס. מהאוטובוס ירדה הילדה. ניגשה אלי חיבקה אותי ואמרה “התגעגעתי אלייך אמא”. אני קצת נחנקתי ואמרתי לה “גם אני התגעגעתי אלייך. לאן נעלמת כל כך הרבה שנים? שנים אני מתגעגעת”. והיא אפילו לא הרגישה שלקחו אותה והחזירו אותה פתאום. אני הייתי פה כל הזמן היא אמרה.


יש לנו חברים שיש להם בנים חמודים שנחטפים ופתאום מופיע בבית בריון עם חצ’קונים וכל מיני ברזלים באף, בסנטר ובגבות. הילד הקטן נעלם ופתאום יש מישהו עם קול עבה ושיער ארוך. הם נורא פוחדים מהדבר החדש הזה שנכנס להם לחיים. אבל אנחנו מרגיעים אותם.


יום אחד, פעם,בעתיד, תצא בבוקר מהבית המכה הנוראית ובערב תיכנס הביתה הילדה שלנו, זאת שכמעט שכחנו אותה. והיא תחבק אותנו ותגיד התגעגעתי אליכם. והנה הגבות שלה לא מחוברת והנה היא שוב מחייכת והיא תגיד, אמא, את נראית עייפה. שבי, אכין לך תה ובזמן שתשתי אני אסיים את המטבח.

השארת תגובה